קביעת סמכות מקומית בתביעות שהוגשו כבקשה לביצוע תביעה בסכום קצוב בהוצל"פ

רשות השידור (להלן: "המשיבה / התובעת"), הינה תאגיד אשר הוקם על- פי חוק רשות השידור התשכ"ה 1965 (להלן: "החוק") ותפקידה לקיים שידורים בהתאם למפורט בחוק.

לגישת התובעת בכל הזמנים האמורים החזיק אלחידי עלי (להלן: "המבקש/ הנתבע") במקלט טלוויזיה אשר על- פי תקנות רשות השידור (אגרה בעד החזקת טלוויזיה) התשמ"א - 1981, חייב כל מחזיק במקלט טלוויזיה לשלם למשיבה אגרה שנתית (להלן: "האגרה") בגובה הסכומים והמועדים הקבועים בחוק ובתקנות כפי שפורסמו ברשומות.

לאחר שכל ניסיונות התובעת לגבות את החוב על סך 4,618 ש"ח העלו חרס, לא נותר בידיה כל ברירה אלא מלהגיש תביעה זבדרך של הגשת "תביעה על סכום קצוב " לביצוע בהוצאה לפועל כאשר סכום החוב צמוד ומשוערך ליום הגשתה.

המבקש הכחיש טענות המשיבה מכל וכל.

לגישתו בשנת 2004  קיבל דרישה לתשלום בגין אגרת טלוויזיה, משכך פנה למשיבה והודיע כי אין ברשותו טלוויזיה. בהמשך נתבקש על ידי המשיבה להעביר לידיה הצהרה בדבר העובדה כי אין בידיו מקלט וכך עשה. על אף זאת המשיכה המשיבה לשלוח הודעות חיוב בגין החזקת מקלט.

משכך פנה המבקש פעם נוספת בהודעה כי אינו מחזיק במקלט ואז נשלח נציג מטעם המשיבה לאמת את טענתו. לגישתו לאחר שהסתיימה הבדיקה בביתו בה לא נמצא מקלט נערכה בדיקה בדירת שכנו בו נמצא מקלט. המבקש הכחיש כל קשר למקלט וטען כי המדובר בשתי דירות נפרדות.

המבקש טוען כי הינו אדם דתי אשר חזר בתשובה לפני 7 שנים ומאז אינו מחזיק במקלט טלוויזיה כלשהו בביתו משכך אינו רואה סיבה לחייבו בגין אגרה זו.

ביום 10/07/08 הגיש המבקש בקשה להעברת דיון לבית המשפט המוסמך בעיר רמלה וזאת לאור טענתו כי מקום מושבו של המבקש הינו ברמלה. יתרה מזה, לגישתו בכתב התביעה לא צוינה העילה המקנה לבית משפט זה את הסמכות לדון בתביעה.

בתגובה לבקשה טענה המשיבה כי המבקש החמיץ את ההזדמנות הראשונה להעלות  את טענת חוסר סמכות מקומית משכך אין מקום להיענות לבקשתו.

בתאריך ה- 12/10/08 התקיים בפי דיון בשאלת סמכותו המקומית של בית המפשט לדון. ב"כ המבקש חזר על טענתו לפיה לאור העובדה כי מקום מגוריו של המבקש הינו ברמלה יש להעביר את הדיון לבית המשפט המוסמך ברמלה.

מנגד חזרה המשיבה על טענותיה וכן העלתה טענות לגופו של עניין באשר לעצם החזקת המקלט וכן חובת מסירת ההודעה. 

דיון

השאלה המרכזית בדיון שלפני היא האם הועלתה טענת העדר סמכות מקומית בהזדמנות הראשונה? לדידי התשובה לכך הינה שלילית.

תקנה 109ב.(ב) לתקנות ההוצאה לפועל תש"ם-  1979 קובעת:

"על אף האמור בתקנה 15(א), התנגדות, בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות או בקשה או תגובה לבקשה בענין בקשה לביצוע תביעה מהסוגים שעליהם יודיע שר המשפטים בהודעה שתפורסם ברשומות, יגיש הנתבע ללשכה שאליה הוגשה הבקשה או ללשכה שליד בית המשפט שאליו ניתן היה להגיש את הבקשה לביצוע התביעה כתובענה לפי תקנות סדר הדין, אלמלא הוגשה ישירות לביצוע בהוצאה לפועל לפי הוראות סעיף 81א1 לחוק (להלן - לשכת ההגשה)."

מן התקנה עולה כי על המבקש היה להגיש את התנגדותו בלשכת ההוצאה לפועל הקרובה לבית המשפט ברמלה ובהתאם לסעיף 109ב (ג) היה עליו לפרט את הטעמים לטענותיו כי לבית המשפט אשר אליו הוגשה ההתנגדות קיימת הסמכות המקומית לדון.

המבקש לא פעל כמצוות התקנה. כלל ידוע מימים ימימה כי את טענת העדר הסמכות יש לטעון בהזדמנות הראשונה, מעיון בהתנגדות אשר הגיש הנתבע ביום 18/06/08 לא הועלתה כלל טענת העדר סמכות של בית משפט זה ואילו הטענה הועלתה לראשונה רק ביום 10/07/08 בו טען הנתבע כי בית המשפט המוסמך הינו בית המשפט במחוז המרכז בעיר רמלה וזאת לאור מקום מושבו של המבקש.  

בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, בשבתו כבית משפט לימאות קבע בת.א 55/01  האניה ELECROSTAL נ' Enisey River Shipping Company :

"ההזדמנות הראשונה להעלאת טענת חוסר סמכות מקומית הנה שדה מרעה רחב במיוחד. זאת, לאור העובדה כי המחוקק לא התייחס לנושא בתקנות ובית המשפט העליון לא קבע  רשימה  סגורה כזו או אחרת למשמעות  של המושג "הזדמנות ראשונה":

"...נתבע, המבקש להעלות טענה זו לדיון, חייב לטעון אותה בהזדמנות הראשונה. נתבע אשר לא טען בכתב הגנתו, או בהתייצבותו הראשונה (כאשר אין צורך בכתב-הגנה), כי אין לבית המשפט סמכות מקומית, יראו אותו כמסכים למקום השיפוט." כב' השופט, אורי גורן בספרו "סוגיות בסדר דין אזרחי" (מהדורה שביעית, תשס"ג-2003, הוצאת סיגא)